Loading the content... Loading depends on your connection speed!

שירות לקוחות: 6835060 (03)
- ₪0.00
New!
FacebookLinkedInGoogle+PinterestTwitter

הדרך המקובלת והנוהג בדיני חוזים

₪690.00
מק"ט: 14040

מחברת: ד"ר ארלט סלומיאנסקי

Trade Usages and Practices in Contract Law

דיני חוזים: ד דיני חוזים: ד




אודות הספר

בספרה החדש עומדת ד"ר סלומינסקי על השימוש שעושה המחוקק הישראלי, בתחום דיני החוזים, במונחים ובכללים בלתי פורמליים – ובפרט "הנוהג" ו"הדרך המקובלת" – ומסיקה מכך את קיומו של משפט בלתי פורמלי בתחום זה, שיש להכיר בו ולתת לו את המשקל הראוי.

הספר דן בין היתר בנושאים:

  • הנוהג החוזי
  • סבירות ונוהג
  • ציפיות מוצדקות ונוהג
  • "היגיון מסחרי" ונוהג
  • "השכל הישר" ונוהג
  • תפקיד הנוהג בפרשנותו של החוזה
  • עקרון ההסתמכות
  • היחס בין הסתמכות והנוהג
  • הקשר ההדוק בין חוזה אחיד לבין הנוהג
  • הנוהג כמידת הקיפוח
  • מקומו של הנוהג ותפקידו בפסיקה
  • דרישות קדם לתוקפו של הנוהג
  • הוכחת הנוהג
  • הנוהג בחוזה־העכשווי ובחוזה־ היחס בפסיקה הישראלית
  • תפיסה מחודשת לנוהג במשפט הישראלי
  • הקשר בין תום הלב ובין "הדרך המקובלת"
  • הדרך המקובלת כגבול טבעי ורצוי להתערבות שיפוטית בתוכן החוזה
  • דעות מוטעות בפסיקה לגבי הנוהג והדרך המקובלת

מתוך ההקדמה לספר מאת: פרופ' יורם דנציגר שופט (בדימוס) של בית המשפט העליון


"מעמדם, הגדרתם והיקף תחולתם של המנהג ושל הנוהג עברו תהפוכות רבות, בימים שקדמו להקמתה של המדינה ובאלה שבאו אחריה. ..עוד בימיה הראשונים של המדינה עמד השופט זילברג על האבחנה בין "מנהג" לבין "נוהג" כדלקמן:
"'מנהג' הוא התנהגות מסוימת שהצבור קבל על עצמו כנורמה משפטית, מחייבת, כאילו נגזרה ע"י המחוקק; 'נוהג' הוא התנהגות מסוימת שהצדדים המתקשרים רואים אותה, בדרך כלל, כאילו נכללה בתנאי ההסכם שביניהם. המנהג מחייב את בעל הדין, אף על פי שלא קבל עליו את עול מלכותו; הנוהג מחייב את בעל הדין, מפני שמניחים – בחינת ' נן סהדי' – כי הוא עצמו הסכים לכך…".
אני משוכנע שספרה של ד"ר סלומינסקי יתרום תרומה חשובה לדיון האקדמי והציבורי בשאלת מעמדם של "הנוהג" ושל "הדרך המקובלת" לשם הבנתם ופרשנותם של חוזים ושל עסקאות מסחריות, ויסייע לכל העוסקים במלאכה בהכרת חשיבותם."

.
פרק ראשון: להשיב למשפט הבלתי פורמלי את כבודו: הדרך המקובלת והנוהג בדיני החוזים | 1.1 נושא הספר | 1.2 מבנה הספר | פרק שני: נתונים היסטוריים וטרמינולוגיים | 2.1 שורשי הנוהג במשפט הישראלי | 2.1.1 מקומו של הנוהג במקורות המשפט הארצ־ישראלי | 2.1.2 פסילתו של המנהג במשפט הישראלי | 2.1.3 מקור החיוב לנהוג ב"דרך המקובלת" ו"בתום לב" | 2.1.4 התפתחותו של "עיקרון תום הלב" וירידתו של הנוהג למחתרת | 2.1.4.1 על שיטת הפרשנות של החוזה ועל שיטת השלמתו בדיני החוזים הישראלים מאז פרשת אפרופים | 2.1.4.2 הנוהג ו"תום לב" | 2.1.4.3 ממידת תום הלב ל"עיקרון תום הלב" | 2.1.4. אמת המידה שקובע חוק דיני החוזים משלבת את "הדרך המקובלת" עם "תום הלב" | 2.1.4.5 "הפרדוקס הישראלי": הפרשנות במובן הרחב של החוזה מאפשרת התעלמות מן הנוהג לטובתם של שיקולי מדיניות מופשטים בכסותו של "עיקרון תום הלב" | 2.2 הקשיים בזיהוי הנוהג בדיני החוזים הישראלים | 2.2.1 הטרמינולוגיה המצויה | 2.2.1.1 "המנהג", "הנוהג העובדתי האובייקטיבי" ו"המנהג שמתחזה לנוהג" | 2.2.2 הקטגוריות של "הנוהג" | 2.2.2.1 הנוהג החוזי | 2.2.2.2 נוהג שאינו חוזי | 2.2.3 הקשיים הטרמינולוגיים משקפים את הקשיים הקונספטואליים | 2.2.3.1 מושגים נפוצים בדיני החוזים הישראליים וזיקתם לנוהג על פי הפסיקה ועל פי הספרות | 2.2.3.2 נסיבות העניין: הקשר ונוהג | 2.2.3.3 סבירות ונוהג | 2.2.3.4 ציפיות מוצדקות ונוהג | 2.2.3.5 "היגיון מסחרי" ונוהג | 2.2.3.6 "השכל הישר" ונוהג | 2.2.4 הבעייתיות באמת המידה של "הציבור הנאור" | 2.2.5 דרישת הטרמינולוגיה המחודדת | 2.3 הסכנות המאיימות על דיני החוזים הישראליים בשל שימוש מועט בנוהג בדיני החוזים הישראלים | 2.3.1 הגמוניה שיפוטית | 2.3.2 ניתוק בין המשפט לבין נתיניו: חוסר רלוונטיות של המשפט ואיבוד אמון בבית המשפט | 2.3.3 קיפאון דיני החוזים הישראליים | 2.3.4 סופו של חופש החוזה | 2.4 סיכום | פרק שלישי: מקומו של המשפט הנהוג בחקיקה ובפסיקה בישראל | 3.1 כללי | 3.2 הנוהג בחקיקה | 3.2.1 פניות המחוקק לנוהג בתהליך של כריתת החוזה | 3.2.2 מהות התהליך של כריתת החוזה: סעיפים 1 ו־12 לחוק החוזים | 3.2.3 תהליך כריתת החוזה: קביעתה של גמירת הדעת של הצדדים, מסוימות ההצעה ופענוח הקיבול | 3.2.3.1 סעיף 2 לחוק החוזים: הצעה | 3.2.3.2 סעיף 5 לחוק החוזים: קיבול | 3.2.4 פגמים בכריתתו של חוזה: הפרת הנוהג כפגם בכריתת החוזה המצדיק את ביטולו | 3.2.4.1 סעיף 15 לחוק החוזים: הטעיה | 3.2.4.2 סעיף 18 לחוק החוזים: עושק | 3.2.5 פניית החקיקה לנוהג בקיום החוזה: סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973: קיום בתום לב | 3.2.5.1 תפקיד הנוהג בפרשנותו של החוזה ובהשלמתו | 3.2.5.2 פירוש של החוזה: סעיף 25 לחוק החוזים לפני תיקון מס' 2 לחוק ולאחריו | 3.2.5.3 סעיף 26 לחוק החוזים: השלמת החוזה | 3.2.5.4 סעיף 5 לחוק המכר: הסכם ונוהג | 3.2.6 התפיסה הישראלית לדיני החוזים תלויה בפניות לנוהג | 3.2.6.1 עקרון ההסתמכות | 3.2.6.2 חשיבותו של עקרון ההסתמכות בדיני חוזים הישראלים | 3.2.6.3 היחס בין הסתמכות והנוהג | 3.2.6.4 הסתמכות, ציפיות מוצדקות והנוהג | 3.2.7 סעיפים 3 ו־4 לחוק החוזים האחידים – הוראות יסוד | 3.2.7.1 הקשר ההדוק בין חוזה אחיד לבין הנוהג | 3.2.7.2 הנוהג כמידת הקיפוח | 3.2.7.3 נוהג פרטי, כללי או שיפוטי | 3.2.8 היחס בין נוהג וחקיקה בספרות | 3.2.8.1 הצורך בפנייה מפורשת לנוהג בחקיקה | 3.2.8.2 הנוהג הכללי כדין מרשה | 3.2.8.3 היחס בין נוהג ובין חקיקה | 3.2.9 הנוהג כבסיס לחקיקה | 3.3 הנוהג בפסיקה | 3.3.1 פרשנות במובן הרחב, תכלית החוזה והשלמתו על פי הנוהג | 3.3.2 "הפירמידה ההפוכה" | 3.3.3 מקומו של הנוהג ותפקידו בפסיקה | 3.3.3.1 פסיקת בית המשפט העליון | 3.3.3.2 פסיקתן של הערכאות הנמוכות | 3.3.4 הגדרת הנוהג ומהותו | 3.3.4.1 פסיקת בית המשפט העליון | 3.3.4.2 פסיקתן של הערכאות הנמוכות | 3.3.5 דרישות קדם לתוקפו של הנוהג | 3.3.5.1 פסיקת בית המשפט העליון | 3.3.5.2 הערכאות הנמוכות | 3.3.6 הוכחת הנוהג | 3.3.6.1 נטל שכנוע כבד | 3.3.6.2 ההוכחות הקבילות | 3.3.6.3 על הצדדים לעלות טענת קיומו של הנוהג | 3.3.6.4 הסכמים כתובים קודמים | 3.3.6.5 הרגלים של שנים, ריבוי פעולות דומות וחזרה בהמשכיות | 3.3.6.6 עדות מומחים | 3.3.6.7 הקלה בדרישות ראייתיות או הכרה בידיעות שיפוטיות בלבד? | 3.3.7 הבחנה בין סוגים שונים של כללים נְהָגִים | 3.3.7.1 "המשפט הרך" | 3.3.7.2 הבחנות, דקויות וסיווגים שונים | 3.3.7.3 תפיסה על פי הענף | 3.3.8 המקום היחסי של הנוהג ושל תום הלב בפסיקתן של הערכאות הנמוכות | 3.3.9 הנוהג בחוזה־העכשווי ובחוזה־היחס בפסיקה הישראלית | 3.3.10 פסיקתו החדשה של בית המשפט העליון: תפנית או שמא חזרה לאיזון ביישומו של עיקרון תום הלב | 3.3.10.1 הכיוונים החדשים בתורת פרשנות החוזה והשלכותיהם על מקומו של הנוהג ועל תפקידו | 3.3.10.2 השינוי | 3.4 התפיסה הפרשנית הנוכחית | 3.4.1 השלכות הפסיקה החדשה על הנוהג | 3.5 מבט כולל וביקורת | פרק רביעי: הנוהג בדיני חוזים – מבט השוואתי | 4.1 מקומו של הנוהג בחוזה־העכשווי | 4.1.1. מאפייניו של החוזה־העכשווי | 4.1.1.1 חוזים פרטניים עכשוויים | 4.1.1.2 גלובליזציה | 4.1.2 אי־התאמה של תורת החוזה הקלסית לסוגיות האופייניות לחוזה־העכשווי | 4.1.3 הסקת מסקנות: חשיבותו של הנוהג בהתקשרות החוזית העכשווית | 4.1.4 התפיסות השונות לתפקידו של נוהג בחוזה־העכשווי | 4.1.4.1 הסתמכות על הנוהג כתחליף למפגש רצונות בהתהוותה של ההתקשרות החוזית | 4.1.4.2 אפקט הסטנדרטיזציה: אינטגרציה של החוזה במוצר | 4.1.4.3 הנוהג להצלתו של החוזה | 4.1.4.4 אפקט המורכבות והדינמיות של העסקה ושל ההקשר החברתי | 4.1.4.5 תוכן החוזה: הנוהג מונח ביסודם של החיוביים בחוזה | 4.1.5 החוק האחיד הקיים | 4.1.6 הצעת החוק האחיד בתחום דיני החוזים | 4.1.6.1 תכלית הצעת החוק האחיד | 4.1.6.2 התמודדות עם תופעות חוזיות חדשות ומושגי יסוד | 4.1.6.3 ההסתמכות המערכתית על הנוהג, על נורמת ההדדיות ועל נורמת התכנון | 4.2 ביקורת על חשיבותו של הנוהג בהתקשרות החוזית העכשווית | 4.2.1 עצם הביקורת | 4.2.2 מהו "הפורמליזם החדש"? | 4.2.2.1 קריאת "הפורמליזם החדש" | 4.2.2.2 הפורמליזם החדש ממקד את ביקורתו על "מדיניות האינטגרציה" של הנוהג בחוזה | 4.2.2.3 השפעתה השלילית של מדיניות האינטגרציה על תפקודם של בתי המשפט | 4.3 אופורטוניזם ו"הפורמליזם החדש" | 4.4 ביקורת נוספת על הפנייה לנוהג | 4.4.1 קיימת סכנה שהנוהג מפר את ערכי השיטה ומוביל לחוסר קוהרנטיות בשיטה | 4.4.1.1 האם הנוהג הוא שרירותי? | 4.4.1.2 האם הנוהג אינו דמוקרטי? | 4.4.2 הסתמכות על הנוהג נוגדת את חופש החוזה | פרק חמישי: תפיסה מחודשת לנוהג | 5.1. תפיסות מלומדות חיוביות לנוהג | 5.1.1. הכרה בנוהג בספרות המשפטית בארצות־הברית | 5.1.2 "המשפט המשתמע": הנוהג העולה מן המוסכמות החברתיות | 5.1.3 הארט ו"הטקסטורה הפתוחה של הכלל" | 5.1.4 פולר ו"הקול הבלתי נשמע" של המשפט ואנושיות המשפט | 5.1.5 פוסטמא והכרחיותם של תיאומים חברתיים ושל מוסכמות חברתיות | 5.1.5.1 תיאום אסטרטגי ומוסכמות חברתיות | 5.1.5.2 כוחן הנורמטיבי של המוסכמות החברתיות | 5.1.3 הקיום הבלתי נמנע של הנוהג והכרחיותו לשיטת המשפט | 5.2 הנוהג בשיטות משפט קונטיננטליות ובתפיסות רב־תחומיות למשפט | 5.2.1 האסכולה הצרפתית | 5.2.2 תפיסות בין־תחומיות בספרות המשפטית האמריקנית והישראלית | 5.2.2.1 התרבות כמקור לנורמה | 5.2.2.2 משפט ומדעי המדינה | 5.2.2.3 משפט וכלכלה | 5.3 מקור הנוהג כנורמה | 5.3.1 מהי נורמה? | 5.3.2 מה מקורו של הכוח המחייב של הנוהג? | 5.4 האם קיום הנוהג והנורמטיביות שלו תלויים בקיום חוזה? | 5.4.1 פיקציית הרצון בהיווצרות הנוהג | 5.4.2 חוזה ונוהג הם "דודנים" | 5.4.3. "קונטראטריאניזם" (“Contractarianism”) וחוזה | 5.4.4 החוזה כמכשיר לתיאומים חברתיים | 5.4.5 דחיית המקור ההסכמי של הנוהג | 5.4.6 סיכום | 5.5 שלוש הגישות לנורמה הבלתי פורמלית והשתלבותן בתפיסה המחודשת לנוהג | 5.6 פוזיטיביות הנוהג | 5.6.1 סוגיית המעבר מעובדות למשפט | 5.6.2 התגברות על הפורמליזם ועל המוניזם | 5.6.3 הפוזיטיביות החדשה: היווצרותו של הנוהג | 5.6.3.1 רקע עיוני | 5.6.3.2 תורת המשפט הספונטני | 5.6.3.3 היווצרות הנוהג | 5.6.3.4 מהרגל אינדיבידואלי לנוהג בעל כוח נורמטיבי | 5.6.3.5 המשכיות | 5.6.3.6 "אפקטיביות" | 5.7 אכיפה כתנאי לפוזיטיביות הנורמה | 5.7.1 העמדה הקלסית והסתייגויות ממנה | 5.7.2 נורמטיביות הנוהג – ההבנה המחודשת של הנורמה | 5.7.2.1 מקור עובדתי ונורמטיביות | 5.7.2.2 הנוהג הוא עובדתי בצורתו והוא נושא נורמה משפטית בתוכנו | 5.7.2.3 מההנורמטיביות של הנורמה ומה כוחה הנורמטיבי? | 5.7.2.4 בסיס הכוח הנורמטיבי וגורמיו | 5.7.2.5 ההסבר הפסיכולוגי והסוציולוגי למקור הנורמטיביות של הנוהג | 5.7.2.6 הנוהג והדרך המקובלת: כלל או אמת מידה? | 5.7.3 תנאי לנורמטיביות הנוהג | 5.8 לגיטימיות הנוהג ופלורליזם משפטי: תורת ה־ISCT ולגיטימיות הנוהג | 5.8.1 תפיסת ה־Integrative Social Contracts Theory ISCT | 5.8.2 מושגי־יסוד תורת ISCT | 5.8.2.1 קהילה | 5.8.2.2 תמימות־דעים | 5.8.2.3 "מרחב מוסרי חופשי" | 5.8.2.4 מוסכמות חברתיות ונורמות | 5.8.2.5 מוסכמות מקרו ונורמות־על | 5.8.2.6 מוסכמות מיקרו ונורמות קהילתיות | 5.8.3 ביקורת וסיכום | 5.9 הנוהג רחב יותר מהמשפט "הספונטני" | 5.10 המשפט הפורמלי והמשפט הבלתי פורמלי משלימים זה את זה | 5.11 שפה ונוהג | 5.11.1 חשיבות השפה לאופי הנורמה והחשיבות הבלשנית של הנוהג למשפט | 5.11.1.1 מעט על שפה ועל פרשנות | 5.11.1.2 תלותם של דיני החוזים בשפה | 5.11.1.3 הקשר בין הלשון, ההקשר והנוהג | 5.11.2 היחס בין השפה, לבין התנהגות ונוהג | 5.12 נוהג וחקיקה | 5.12.1 הצלחת החקיקה העכשווית תלויה בקידום מערכתי של האינטראקציה בין חקיקה ובין נוהג | 5.12.2 השתלבות של החקיקה ושל הנוהג | 5.12.2.1 פניות ישירות של החקיקה לנוהג | 5.12.2.2 השתלבות החקיקה והנוהג דרך מושגי שסתום | 5.12.3 שפת הנוהג מאפשרת פרשנות נכונה של החקיקה | 5.13 סיכום | פרק שישי: תפיסה מחודשת לנוהג במשפט הישראלי | 6.1 מבוא | 6.2 טרמינולוגיה אחידה: הערות והצעות | 6.2.1 חשיבותה של האחידות הבלשנית: ודאות במשפט | 6.2.2 פתרונות ex ante | 6.2.2.1 האחריות לניסוח החוזה | 6.2.2.2 חידוד קטגוריות הנוהג | 6.2.3 השימוש במונח "מנהג" בפסיקה בישראל | 6.2.4 "פרקטיקה", "מקובל", "דרך מקובלת" ונוהג | 6.2.5 היחס בין הנוהג, הידע והעמדה בפרשנות השיפוטית | 6.2.6 פתרונות ex post: תפיסת הפרשנות | 6.2.6.1 פרשנות המכבדת את התכלית הסובייקטיבית של הצדדים בהכרתה את לשון החוזה ואת הקשרו | 6.2.7 הצורך בתיאום בין שפת המשפט ושפת הציבור | 6.2.7.1 אין נוהג שיפוטי | 6.2.7.2 תפקידו של הנוהג בפרשנות מושגי השסתום וביישומם | 6.3 דיני החוזים בישראל – תועלת הנוהג לטיפול בקשיים | 6.3.1 סוגיות ביישומם של סעיפים 12 ו־39 לחוק החוזים – על עיקרון תום הלב בפסיקתו של בית המשפט העליון כיום | 6.3.2 הקשר בין תום הלב ובין "הדרך המקובלת" | 6.3.3 הפולמוס בעניין עיקרון תום הלב בדיני החוזים הישראלים | 6.3.3.1 דחיפתה של הדרך המקובלת הצידה | 6.3.3.2 המלומדים והשופטים של בית המשפט העליון בישראל אינם מדברים "בקול־אחד" על מעמדה של "הדרך המקובלת" | 6.3.4 פרשנות נוכחית של המודל הגרמני ותפיסות הזרות לתום הלב ולדרך המקובלת ותמיכתן בתפיסת דיני החוזים בישראל | 6.3.5 חשיבות הנוהג בשיפור מעמדם של בתי המשפט בישראל | 6.3.5.1 הדרך המקובלת כגבול טבעי ורצוי להתערבות שיפוטית בתוכן החוזה | 6.3.5.2 ניתוק בין המשפט ונתיניו: בריחת הציבור העסקי מבתי המשפט וקיפאון בהתפתחות המשפט | 6.3.5.3 הבעיה בקיפאון דיני החוזים הישראליים | 6.3.5.4 חשיבות הנוהג בפתרונן של סוגיות ספציפיות בדיני חוזים ובהתמודדות עם החוזה־העכשווי | 6.3.6 מבנה ההתקשרות | 6.3.7 סעיף 11 לחוק החוזים | 6.3.8 חוזה חסר | 6.4 המתודולוגיה החדשה והפעלתה | 6.4.1 עקרונות אופרטיביים | 6.4.2 התשתית בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973 להפעלתה של התפיסה המחודשת | 6.4.3 התשתית העיונית בספרות הישראלית להפעלת התפיסה המחודשת | 6.4.4 התשתית להפעלת התפיסה המחודשת הקיימת בדיני החוזים בישראל: עקרון ההסתמכות ועקרון ההדדיות | 6.4.5 התשתית להפעלתה מחדש של התפיסה בפסיקה בישראל | 6.4.6 הפסיקה הישראלית אינה פוסלת את הכללים האורגניים | 6.4.7 הנוהג משקף את "הנורמליות" | 6.4.8 דעות מוטעות בפסיקה לגבי הנוהג והדרך המקובלת | 6.4.9 הפסיקה הישראלית מזהה את מרכיבי התפיסה המחודשת | 6.5 מושגים מרכזיים | 6.5.1 הקהילה | 6.5.1.1 מאפייני הקהילה | 6.5.1.2 זיהוי הקהילה הנכונה | 6.5.1.3 קהילות משפטיות שונות, תפיסות שונות לנוהג בבתי המשפט בישראל | 6.5.2 קיום הנוהג הרלוונטי | 6.5.2.1 הצורך | 6.5.2.2 אפקטיביות | 6.5.2.3 חיקוי | 6.5.3 הנוהג הראוי הוא אותנטי ולגיטימי | 6.5.3.1 אותנטיות | 6.5.3.2 לגיטימיות | 6.5.3.3 נורמטיביות | 6.6 מקרי מבחן (case studies) | 6.6.1 עניין מיכאל | 6.6.2 עניין וולך | 6.7 פיקוח | 6.7.1 עילת הפיקוח | 6.7.2 קונפליקט בין הנוהג, החוק והדין הפסיקתי | 6.7.3 המוסדות המפקחים על הנוהג | 6.7.3.1 הפיקוח הנהוג בבית המשפט ה"הרגילים" | 6.7.3.2 סמכויות שיפוטיות ומומחיות – התמקדות בנושאים מסחריים | 6.7.3.3 בית משפט מומחה: בית הדין לחוזים האחידים | 6.7.3.4 ארגונים מקצועיים ומוסדות מומחים ליישוב סכסוכים | 6.8 יישוב קונפליקטים בין נְהָגִים רלוונטיים – סוגי התנגשות בין סוגי נוהג שונים | 6.9 כיצד פותרים קונפליקטים בין נְהָגִים שונים ומתחרים? | 6.9.1 קונפליקט | 6.9.2 כללי עדיפות | 6.9.3 הנוהג "הנעדר" | 6.10 הערכה וביקורת של ההכרה הרחבה בנוהג ושל התפיסה המחודשת | 6.10.1 הנוהג מפלג את החברה | 6.10.2 שמרנות או הסתגלות יתרה? | 6.10.3 ההסתמכות על הנוהג אינה מעלה את אי־ודאות המשפט | 6.10.4 הנוהג לא מאיים על חופש החוזה | 6.10.5 אין סכנה של אקלקטיות יתרה | 6.11 לקחים באשר לניסוחה של החקיקה בדיני חוזים | 6.12 סיכום | מפתחות | מפתח חקיקה | חקיקה ישראלית | חקיקה זרה | מפתח פסיקה | פסיקה ישראלית | פסיקה זרה | מפתח ספרות | ספרות ישראלית | ספרות זרה | מפתח שונות
Mobile version: Enabled
שינוי גודל גופנים
ניגודיות